שלום. שמי ניצן ליפשיץ, אני אביו של סמ"ר לביא ליפשיץ ז"ל, שיחד עם רועי וולף היו הנופלים הראשונים של התמרון הקרקעי להחזרת החטופים והשבת הביטחון. אתמול, עם חזרתו של רן גואילי, היה רגע מאושר עבורי, עם התחושה שהמטרה שלשמה הם נפלו הושגה והסתיימה. בארגז הכחול שבו קיבלנו את חפציו של לביא היו מונחים התפילין שלו ותיק הגב האישי שלו. בתוך התיק היה הספר 'כשהחרדים יהיו רוב'. את הספר הוא קיבל ממני, אמרתי לו שהוא חייב לקרוא אותו. הספר נכתב על ידי איציק קרומבי, יזם ואיש הייטק חרדי שעוסק בחקר החברה החרדית ופעיל מרכזי לשילוב החרדים בתעסוקה ובחברה. זה לא ספר על שנאה, זה מבט מלא כנות. המחבר לא מוותר לחרדים, אך גם לא לנו, לציבור הכללי, למסורתיים, לדתיים לאומיים. הוא מתאר לנו מה נדרש על מנת שנוכל לנהל חברה בריאה גם בעתיד המשלבת את הערכים של החברה הכללית והחברה החרדית, ובעתיד גם הייתי שמח את החברה הערבית. את המבט הזה לביא לקח לקרב, המבט של קיום חברה בריאה ומשולבת. מאז נפילתו אני מודד ערך של יום בעשייה שעשיתי למען קיום חברה בריאה בישראל. אני מהנדס תעשייה וניהול ותמיד אני שואל מה הדבר שנרצה להשיג וכיצד מערכת טובה צריכה להיראות, לאחר מכן אני מוביל דרכים שונות להשגת המטרה. פעמים רבות אתה מבין שהמערכת בנויה טלאי על טלאי ויש לעצור ולהגיד תחזור לבסיס. אז בואו נשאל איך נכון להיות ובמקום לעשות אוסף של טלאים קטנים נתכנן את המערכת מחדש ואז נעשה צעדים סדורים בכיוון, גם אם כעת הם כואבים. זהו אחד הרגעים הללו. דמוקרטיה מושתתת על שוויון חובות ושוויון זכויות. הדמוקרטיה הליברלית ממוקדת בלתת זכויות לפרט וברוב המדינות החובה היחידה היא לשלם מיסים ופשוט לא לפגוע במישהו אחר. ישראל שונה, לפני כל זכות יש לנו חובה לתרום שלוש שנים לחברה ואז לקבל. 77 שנה עשינו טלאים שונים ופטרנו אוכלוסיות שונות, ה-7 באוקטובר דורש להניח את הטלאים בצד, להגדיר את הבסיס הנכון לבניית החברה שלנו ולהתחיל לעשות את הצעדים למימוש הנכון. למדתי בין היתר מחבר הכנסת סעדה מה יכול להיות כיוון נכון. אני חושב שהדבר הנכון יהיה חוק שוויון חובות ושוויון זכויות אחיד לכולם. אנחנו מייצרים נורמה ולא פחות חשובה היא האכיפה של הנורמה לאחר מכן. זה לא קללה לאכוף, אבל בואו נדבר על החובות, כולם אבל כולם מתגייסים ומשרתים בצבא פרק זמן מלא ואחיד, ללא הבדל דת, גזע, לאום או מין. אדם שהצבא חושב שאינו זקוק לשירותיו עובר לשירות אזרחי לאותו פרק זמן. מעטים נגדיר כחריגים ופטורים. ובוא נגדיר את העבריינים, כן, נקרא להם עבריינים. מי שלא ישרת, חילוני, חרדי, ערבי, דתי לאומי, יוכרז עבריין מוקע וייענש ובטח שלא יקבל הטבות, לא הנחה בגנים ובארנונה, לא סיוע בלימודים, לא הטבה בקרקע לדיור, לא העברה ישירות של תשלום וכו'. והזכויות, בוא נגיד את הזכויות. מי שמשרת מקבל זכויות והטבות, כולל הזכות לאפשר לאדם לשמור על אורחות חייו תוך כדי השירות. אנחנו מבינים שכדי לעמוד בזכות הזאת נידרש לוותר על חלק מעקרונות אחרים שחשובים לנו. ורגע אחד בוא נסתכל על מימוש. מימוש דורש חזון, הוא דורש הרבה אומץ, ואם כל החזון שאני מביא אני מבין שמימוש החוק הזה הוא מורכב ורגיש, הוא משנה ומעצב מחדש נורמות והתנהגויות שהתגבשו אצלנו במשך שנים רבות, אבל הוא מכוון לווקטור של איך תיראה החברה הישראלית בעתיד. הוא יכאב לנו מאוד בהתחלה, לכולנו, ואין לזלזל בכאב, אני לא מזלזל בכאב של אף אחד, עם זאת בעיניי עם הזמן הוא ייצר תחושת שייכות עמוקה יותר של המשרתים החדשים ויפתח עבורם אפשרויות של שווים וראויים. יישומו המלא ייקח שלוש עד חמש שנים, אבל יש להתחיל מיד עם מה שניתן ודחוף לעשות. במקרה הזה, חברי ועדה וכנסת נכבדים, אתם צריכים לקבוע את החוק ואת הנורמה באמצעות חוק נכון. הדבר השני הוא גיוס לצה"ל של מי שניתן ונדרש באופן מיידי ואז יצירת המוטיבציה להתגייס על ידי גזרים, מקלות, הקשבה ורגישות. וכשהחוק הזה יעלה להצבעה תשימו מול העיניים שלכם את המבט שנכתב בספר על ידי איציק קרומבי החרדי, שאותו לביא לקח וקרא, המבט של קיום חברה בריאה משולבת. תודה.